מור נ' אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ

החלטה

דיון בבקשה להעברת מקום הדיון ובבקשה להגשת הודעה לצדדים שלישיים.

התביעה ומקום הדיון :

1.בתובענה שהוגשה בתיק זה, על דרך של המרצת פתיחה, עותרת המשיבה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו המבקשת אחראית, בהתאם לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר"), לתיקון נזקי רטיבות שהתגלו בדירה אשר מכרה המבקשת למשיבה (להלן: "הדירה" או "דירת המשיבה"), שנבנתה ע"י המבקשת, וכן למתן צו עשה, אשר יורה למשיבה לתקן את הליקויים ואת הנזקים שגרמה הרטיבות לדירה ולסעדים נלווים.

בשל היות המשיבה שופטת פנתה היא, טרם הגשת התביעה, אל כבוד נשיאת ביהמ"ש העליון, בבקשה לקביעת מקום הדיון (על פי סעיף 24 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להלן: "חוק בתי המשפט") ובהתאם לבקשה קבעה כבוד הנשיאה כי "תביעת המבקשת תוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, ולא תהיה מניעה להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ככל שתימצא עילה לכך" (החלטה מיום 18.7.2010 בבש"א 5401/10 – להלן: "החלטת הנשיאה").

2.בתשובתה לתובענה טענה המבקשת, בין היתר, כי אין היא אחראית לנזקי הרטיבות, מאחר שמקורם אינו בבניה שבוצעה על ידה, אלא בשינויים שעשו בעלי דירת הגג, הנמצאת מעל דירת המשיבה (להלן: "דירת הגג") בדירתם, לאחר שהסתיימה הבניה ולאחר שדירת הגג נמסרה להם. יצויין, כי הבעלים הראשונים של דירת הגג, אשר ביצעו את השינויים בדירתם, מכרו אותה לאחרים, המתגוררים כעת בדירת הגג וכי, על פי חוו"ד שהוזמנה ע"י המשיבה ואשר קבעה כי מקור נזקי הרטיבות הוא בשינויים הנ"ל, בוצעו תיקונים בדירת הגג ואף המבקשת עצמה ביצעה, במהלך השנים בהם מתגוררת המשיבה בדירה, תיקוני איטום בקירות החיצוניים של הדירה, אולם כל אלה לא פתרו את הבעיה.

הבקשות דנן :

3.ביחד עם כתב התשובה לתובענה הגישה המבקשת שתי בקשות, כדלקמן:

האחת – בקשה להורות על העברת הדיון לבימ"ש השלום בחיפה, שהוא, לדעת ב"כ המבקשת, ביהמ"ש המוסמך, עניינית ומקומית, לדון בתובענה, זאת – בשל הסכמת הצדדים, בהסכם המכר, לסמכותו הייחודית של "ביהמ"ש המוסמך במחוז חיפה".

לטענת ב"כ המבקשת, מאחר שמדובר בתובענה למתן פסק דין הצהרתי וצו עשה, הסמכות לדון בה נגזרת משווי התביעה ושווי זה – כאשר עסקינן בתיקון ליקויי רטיבות בדירה, אינו יכול לעלות על 2.5 מליון ₪, שהוא גובה סמכותו העניינית של בימ"ש השלום (ובענין זה מציין הוא, שהמשיבה לא צירפה חוו"ד מומחה באשר לעלות תיקון הליקויים), כך שעל פני הדברים ברי כי ביהמ"ש המוסמך במחוז חיפה, הוא בימ"ש השלום ולא ביהמ"ש המחוזי.

השניה - בקשה להתיר למבקשת להגיש הודעה לצדדים שלישיים – הם בעליה הקודמים והנוכחיים של דירת הגג.

ביום 16.1.11 קיימתי דיון בבקשות, במעמד הצדדים ובהסכמתם - שלא לפרוטוקול. נעתרתי לבקשת ב"כ המשיבה, ואפשרתי לו למסור תשובתו להצעות שהועלו על ידי בענין שתי הבקשות הנ"ל ובענין ניהול התיק, בתוך 10 ימים.

4.ביום 27.01.2011, הוגשה הודעה מטעם המשיבה, בה היא מודיעה שמבלי לוותר על טענותיה כלפי המבקשת, מסכימה היא לבקשת המבקשת להגיש הודעה לצדדים שלישיים "ובלבד ובית המשפט הנכבד יגביל את המועד להגשת ההודעה לזמן קצוב אשר לא יעלה על 30 יום".

לענין מקום הדיון עומדת המשיבה על עמדתה לפיה התביעה, במקורה, מצויה בסמכותו העניינית של ביהמ"ש המחוזי, אולם מבקשת היא להעביר הדיון לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, כפי האפשרות החלופית אשר בהחלטת הנשיאה.

לטענתה, יש להעביר את הדיון בתיק לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, מאחר שמרב הזיקות (מקום הדירה, כתובתה של המשיבה, מקום מגורי הצדדים השלישיים וסביר להניח שגם מקום משרדו של המומחה שיתמנה), מלמדות כי חרף תנאי השיפוט אשר בהסכם המכר (בו קבעו הצדדים, כזכור, כי לביהמ"ש המוסמך במחוז חיפה תהא סמכות שיפוט ייחודית), קיימת סמכות מקבילה לביהמ"ש במחוז תל-אביב, מכח תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. (להלן: "התקנות").

5.ב"כ המבקשת מתרעם על "שינוי החזית" אשר נעשה בהודעה הנ"ל ועומד על טענתו לפיה סמכות השיפוט הייחודית מסורה, על פי הסכמת הצדדים בהסכם המכר, לביהמ"ש המוסמך במחוז חיפה, הוא, לשיטתו, בימ"ש השלום וכי הסכמה זו גוברת על כללי הסמכות הקבועים בתקנות.

כן טוען הוא, כי מאחר שהמשיבה מכהנת באזור מחוז המרכז, הרי העברת הדיון למחוז תל-אביב עלולה לפגום במראית פני הצדק.

דיון והכרעה :

סמכותו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה לדון בתיק -

6.טענות ב"כ המבקשת, לענין הסמכות העניינית, נוגעות לאשר נאמר בבקשה שהוגשה לכבוד הנשיאה וכתוצאה מכך – גם לתוכן החלטת הנשיאה. לשיטתו, טענותיו מאפשרות ואף מחייבות, מתן החלטה, אשר תורה על העברת הדיון בתובענה לביהמ"ש השלום במחוז חיפה.